פעמים רבות לאחר שאדם הולך לעולמו מתגלה ליורשים הפוטנציאליים שהוא הותיר אחריו מספר צוואות. איך מתייחס לזה חוק הירושה ומה קורה אם צוואה מאוחרת סותרת צוואות קודמות? על משקלה של צוואה מאוחרת בטקסט הקצר שלפניכם (כולל דוגמאות).
סעיף 36(ב) לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 הוא הסעיף הרלבנטי לעניינו והוא קובע כדלקמן: "צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, רואים אותה כמבטלת את הקודמת במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, זולת אם אין בצוואה החדשה אלא הוספה על האמור בצוואה הקודמת".
המשמעות של הסעיף היא ברורה. צוואה חדשה שסותרת את הוראותיהן של צוואות קודמות – היא הצוואה שיש לקיים. זאת, גם אם הצוואה המאוחרת לא כוללת באופן מפורש הוראת ביטול של צוואות שקדמו לה (צוואות מסוג זה מתחילות לפעמים בהכרזה בסגנון "זו צוואתי העדכנית וכל צוואה קודמת מבוטלת").
מועד הצוואה האחרונה נבחן בהתאם לתאריך שהיא נושאת, או לכל הפחות לנסיבות שמעידות על כך שהיא נערכה לאחר צוואה אחרת.
למשל, אם אדם עורך צוואה בפני עדים במועד אחד ולאחר פטירתו מתגלה בשולחן הכתיבה שלו צוואה בכתב יד שהוכנה מאוחר יותר, יש לקיים את הצוואה שנתגלתה במועד השני. מנגד, אם אותה צוואה בכתב יד לא כוללת תאריך ויש ספק לגבי מועד עריכתה, נוצרת מחלוקת עובדתית ומי שרוצה לקיים את הצוואה צריך להוכיח את מיקומה על "לוחות הזמנים".
במאמר מוסגר נציין שהעדר תאריך על צוואה בכתב יד הוא פגם שדורש "ריפוי" בהליך משפטי לא רק בהתקיים צוואה קודמת אלא גם משום שזהו אחד מהתנאים לעריכת צוואות מסוג זה (להרחבה קראו כאן על צוואה בכתב יד או על פגמים בצוואה).
מצבו הרפואי והקוגניטיבי של המצווה במועד הצוואה המאוחרת
פעמים רבות יורשים "מתעמתים" בבתי משפט בטענות לפיהן צוואה מאוחרת נערכה כשהמוריש כבר היה במצב רפואי-קוגניטיבי שבו הוא לא היה יכול להבחין בטיב המסמך (למשל, צוואה בזמן אלצהיימר). במקרים אלה, מי שמתנגד לצוואה המאוחרת יידרש להוכיח את טענותיו על בסיס חוות דעת רפואית של מומחה שימונה על ידי בית המשפט, וכן מסמכים שונים, ראיות, עדויות של חברים ובני משפחה וכיוצא בזה.
טענה שכיחה נוספת היא שהייתה השפעה בלתי הוגנת על המצווה שגרמה לו לשנות את צוואתו המקורית (הרחיבו כאן על השפעה בלתי הוגנת). למשל, צוואה ראשונה נערכה כשמוריש היה מבוגר אבל עדיין בשיאו, צלול ואיתן, ולאחר פטירתו מתברר שהוא ערך צוואה נוספת שהוא היה כבר תשוש נפש ותלוי לחלוטין באחד מילדיו. במצבים אלה, למרות שיש צוואה מאוחרת, בית המשפט יכול להורות על קיום הצוואה הראשונה (אם יוכח העדר כשרות לצוות בזמן אמת).
דוגמאות:
צוואה מאוחרת בכתב יד התגלתה בחפצי המנוח – אדם ערך צוואה בפני עדים שהופקדה אצל הרשם לענייני ירושה אבל במהלך הטיפול בחפציו התגלה "מכתב פרידה" עם הוראות שונות, שנחתם עם תאריך ועם המילים "אבא" ו"צוואה". הילדים שהוזכרו במכתב ביקשו להכיר בו כצוואה בכתב יד והאלמנה טענה שיש לקיים את צוואתו שהופקדה. בית המשפט קבע שהמסמך הכתוב הוא לא "צוואה" ועל כן לא מדובר ב"צוואה מאוחרת". מסקנה זו התבססה, בין השאר, על ניסוח הדברים, העדר הנחיות הורשה ברורות ואי התאמה מובהקת למערכות היחסים בין הצדדים. המנוח אהב את אשתו (כתב לה מכתב פרידה בנפרד) ולא נמצאו אינדקציות שיצדיקו שהוא רצה לנשל אותה מצוואתו (ת"ע 58670-11-22).
ביטול צוואה מאוחרת בגלל מעורבות בעריכתה – אישה הלכה לעולמה ובית המשפט נדרש להכריע בין שתי צוואות שנעשו על ידה בפני עדים בשני משרדי עורכי דין שונים. צוואה אחת שבה היא מורישה את רכושה לכל ילדיה, וצוואה מאוחרת, כ-10 שנים לאחר מכן, שבה היא מורישה הכל לאחד מהילדים בלבד. בית המשפט קיבל את טענותיהם של הילדים האחרים שהוכיחו שאחיהם היה מעורב בעריכת הצוואה המאוחרת וקבע שיש לקיים רק את הצוואה המוקדמת (קישור).
