האם אדם יכול לעשות צוואה כשהוא במצב רפואי קשה שמונע ממנו לכאורה להבין את המשמעויות של המסמך שהוא חותם עליו? מתי אפשר להכריז על העדר כשרות לצוות ומה קורה כשיש מחלוקת אחרי המוות על רמת הצלילות של המנוח? קראו כאן.
צוואה היא מהלך משפטי לכל דבר ועניין. על כן, במידה שהיא נערכת על ידי אדם שלא כשיר לעשות זאת, דינה להתבטל. בדיוק כמו כל חתימה על מסמך משפטי שתיפסל אם נעשתה על ידי מי שלא היה כשיר לחתום.
היות שצוואות רבות נערכות בגיל מבוגר או כשאדם מצוי במצב קליני קשה, התנגדויות לצוואה שנשענות על טענות בדבר העדר כשרות לצוות הן עניין נפוץ. לעתים קרובות הן משולבות עם טענות נוספות כמו השפעה אסורה על המצווה, ניצול וכדומה.
כשרות לצוות, הוראות החוק והפסיקה
נתחיל עם החוק. חוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע בסעיף 26 ש"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה". מהסעיף הנ"ל אפשר לגזור מספר מצבים שבהם צוואה יכולה להתבטל מחמת העדר כשרות לצוות:
- הצוואה נעשתה על ידי קטין.
- הצוואה נעשתה על ידי מי שהוכרז פסול דין (אדם שלא יכול לדאוג לענייניו בשל ליקוי שכלי או מחלת נפש).
- הצוואה נערכה על ידי אדם שלא ידע להבחין בטיבה בזמן עריכתה.
שני התנאים הראשונים הם חד משמעיים – קטין או הוכרז פסול דין, והתנאי השלישי "פתוח לפרשנות". תחת תנאי זה מתנהלים הליכים משפטיים רבים בין יורשים ונכנסים גם מקרים גבוליים שבהם אין אבחון רפואי "רשמי" לכך שבזמן עריכת הצוואה המוריש לא היה כשיר.
למשל, הצוואה נערכה בחודש אפריל אבל רק בחודש נובמבר המוריש אובחן עם אלצהיימר. כלומר, אין בהירות לגבי המצב הקוגניטיבי של המנוח/ה בזמן עריכת הצוואה. אפשר גם דוגמה "הפוכה": יש מועד לאבחנה רפואית אבל אין תאריך ברור על הצוואה וקשה לדעת מה קדם למה. שתי הדוגמאות הללו הן כמובן בבחינת מעט המחזיק את המרובה.
נטל ההוכחה ודרך ההוכחה
נטל הוכחה בנוגע להעדר כשרות לצוות מונח בשלב ראשון לפתחו של מי שטוען לכך – המתנגד לקיום הצוואה. בדרך כלל המתנגד יבקש מבית המשפט למנות מומחה רפואי שייבחן את המסמכים הרפואיים הרלבנטיים מהזמנים הספציפיים של עריכת הצוואה.
בנוסף הוא רשאי לזמן לעדות את מי שהיו עדים לעריכת הצוואה ו/או להביא לבית המשפט חברים ובני משפחה שהכירו את המנוח/ה בתקופות הנוגעות בדבר. באפשרותו להציג ראיות נוספות כמו מסרונים, מכתבים, סרטונים, מסמכים וכו'.
טענות ההתנגדות חייבות להישען על בסיס איתן, ובמיוחד אם הצוואה עומדת בכללי החוק מבחינת אופן עריכתה. על פי פסיקת בית המשפט העליון, "מידת ההוכחה אינה עניין של מה בכך, ואין די בהעלאת ספקות" (ע"א 851/79). ההתנגדות חייבת להיות מבוססת היטב שכן "בשלילת הכושר לצוות יש משום פגיעה בכבוד האדם וחירותו" (ע"א 279/87).
המומחה הרפואי משפיע אבל לא רק הוא
המומחה הרפואי שממונה על ידי בית המשפט הוא בד"כ הגורם המקצועי החשוב ביותר בתיקים שעוסקים בהעדר כשרות לצוות. ברוב המקרים, חוות דעתו של המומחה תתווה את הזרימה של פסק הדין.
לאחר הגשת חוות הדעת הרפואית, הצדדים בד"כ מפנים למומחה מסמך עם שאלות הבהרה. המומחה עונה על השאלות ומגיע לעדות בבית המשפט בכדי להשיב לעורכי הדין של הצדדים בנוגע לחוות דעתו ותשובותיו. שימו לב שבית המשפט לוקח בחשבון גם את מידת "הנחרצות" של המומחה לגבי מסקנותיו.
למרות המשקל הרב שניתן למומחה אובייקטיבי שממונה על ידי בית המשפט, רצוי לציין שחוות הדעת הרפואית שלו היא לא חזות הכל. בפסיקה נקבע ש"יש משקל רב להתרשמות עורך הצוואה ולעיתים אפילו יש להעדיפה על קביעת המומחה הרפואי" (עמ"ש 69763-03-23, ההדגשה לא במקור). דהיינו, בית המשפט מקשיב למומחים הרפואיים, אבל בד בבד הוא מטה אוזן לכלל הראיות והעדים.
לסיכום,
טענות בדבר העדר כשרות לצוות נוגעות למקרים כמו דמנציה, אלצהיימר, ליקוי שכלי, שיטיון, מחלת נפש וכדומה. ניתן להגיש התנגדויות לצוואות הללו גם אם המצב הרפואי לא אובחן לחלוטין בחיי המנוח. מדובר בסוגיות שמשלבות רפואה ומשפט וכוללות לעתים קרובות התחקות בדיעבד אחר מסמכים רפואיים ועדויות מזמן אמת.
