גישור הוא הליך שמטרתו ליישב סכסוכים מחוץ לערכאות, שמוגדר בתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993. תקנות אלה עוסקות לא רק במהות הגישור אלא גם בסמכויות המגשר ומשלימות בעניין זה את חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. חוק שמגדיר "גישור" באופן הבא: "הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו".
חשוב לדעת! המגשר לא מכריע בסכסוך אלא מוביל את הצדדים להסכם. זאת בניגוד לבורר, שיש לו גם את סמכות ההכרעה. חוק בתי המשפט (גישור) מגדיר את המגשר בתור מי שהתפקיד שלו הוא לסייע לבעלי הדין להגיע להסכמות "בדרך של ניהול משא ומתן חופשי".
מי ממנה את המגשר?
הכל בהתאם לנסיבות. יש שהצדדים מחליטים מיוזמתם לפנות לגישור, יש שהמגשר ממונה על ידי בית המשפט, וייתכן גם שהגישור הוא חלק מהסכם קודם בין הצדדים בהתקשרותם (לדוגמה, חובה לפנות לגישור בחוזה מסחרי לפני הגשת תביעה). בדיני משפחה קיימת חובה לפנות לגישור ביחידות הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה, וזאת לפני הגשת תביעה בנושאי גירושין, ילדים, מזונות, אפוטרופסות וכדומה (לא מדובר בגישור פרטי אלא ציבורי).
מהן סמכויות מגשר
- היוועדות עם הצדדים ביחד.
- היוועדות עם כל צד בנפרד.
- היוועדות עם צדדים שלישיים שקשורים לסכסוך.
- היוועדות עם כל צד ללא עורך דין (במידה שאותו צד מסכים).
חשוב לזכור שדברים שנאמרים בגישור מוגנים מפני שימוש בהם כראיה בהליכים אחרים. למשל, אי אפשר להגיש תביעה בגין לשון הרע על דברים שנאמרו בגישור ואסור להוכיח "על סמך דברים שנאמרו בגישור" טענות בהליך משפטי מאוחר יותר. גישור הוא לא מקום לגייס בו ראיות או הוכחות, אלא הליך שנועד לפתור את המחלוקת.
אם הצדדים הועברו לגישור על ידי בית המשפט, ההליכים המשפטיים יעוכבו לתקופה קצובה שתקבע מראש, כאשר בית המשפט רשאי להאריך אותה בהסכמת המעורבים. ככל שבעלי הדין לא הגיעו להסכמה בתום התקופה, ההליכים בבית המשפט יוחדשו (כאשר בית המשפט מוסמך גם לעצור את הגישור לפני המועד הנ"ל, לבקשת אחד מבעלי הדין או המגשר בעצמו).
אם בית המשפט הוא זה שהציע לעבור לגישור, הצדדים יכולים להציע מגשר מטעמם. בהעדר הסכמה יהיה עליהם לבחור את המגשר המתאים מרשימה שתוגש על ידי "יחידת הגישור" ברשות השופטת.
מי יכול להיות מגשר?
החוק הישראלי לא מגביל את זהות המגשר וכל שנקבע שהוא נדרש לסיים קורס גישור. זאת פרט למגשרים אשר ממונים על ידי בית המשפט אשר הוטלו עליהם כללים ספציפיים, כגון:
- חובה לסרב למינוי במידה שקיים חשש של ניגוד עניינים.
- חובה לסרב למינוי במקרה של קשר עם אחד מבעלי הדין.
- חובה לנהוג בתום לב, בהגינות וללא משוא פנים.
- איסור מוחלט לשתף את המידע שנחשף בגישור עם גורם חיצוני.
- איסור מוחלט להשתמש במידע שהוא נחשף אליו במהלך הגישור.
- איסור לייעץ לבעלי הדין בתחומים אשר חורגים מתחומי התמחותו.
- מגשר מטעם בית המשפט לא מוסמך לספק חוות דעת מקצועית אפילו אם היא נכללת באחד מתחומי התמחותו.
- איסור להיות צד להסכם הגישור, לקבל על עצמו חובות לפי ההסכם או ליהנות מזכויות.
לסיכום,
בישראל שבה העומס על בתי המשפט הוא גדול ועינוי דין הוא נושא שכולנו מכירים, הגישור הוא אופציה איכותית ואפקטיבית. בפרט אם בעלי הדין מגיעים לגישור בלב פתוח ובנפש חפצה (ורצוי מאד שזה יהיה הסטאטוס שכן יש בו כדי להשפיע על הצלחתו העתידית של הגישור).
מגשר מוסמך ובעל ניסיון ידע ליישב סכסוכים מורכבים ולהנמיך גם להבות שטיפסו לגבהים והתפשטו למוקדים שונים. תפקידו של המגשר הוא להביא את הקונפליקט לכדי הסכמה, או לכל הפחות לכדי השלמה, ולאפשר לצדדים להסכים על מסגרת שיהיה אפשר להתקדם ממנה. הסכם הגישור יכול להיות מובא לאישור בית המשפט אשר יעניק לו גם תוקף של פסק דין כלפי כולי עלמא.
