כשאדם הולך לעולמו, עיזבונו מחולק בין היורשים החוקיים שהוגדרו על ידו בצוואה, ובהעדר צוואה לפי קרבה משפחתית בהתאם לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (במה שנקרא ירושה על פי דין). חלוקת העיזבון נעשית באופן מעשי על ידי הוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה.
צו ירושה או צו קיום צוואה, לאחר שניתן, הוא בעל תוקף כמו "פסק דין". אך האם אפשר לתקן או לבטל בדיעבד את הצו בעקבות פרטים חדשים שהתגלו לאחר שהעיזבון חולק? מה עושה, למשל, יורש שמגלה פתאום על זכויותיו או אדם שמגלה פתאום צוואה אחרי שניתן צו ירושה? על כך בקצרה בטקסט שלפניכם.
נתחיל עם שתי דוגמאות:
- דחיית בקשה של ידועה בציבור לתיקון צו ירושה – בית המשפט לענייני משפחה דחה בקשה של אישה להיכלל בצו הירושה של אדם שהיא התגרשה ממנו מספר שנים לפני מותו. המבקשת ביקשה לכלול אותה בצו בתור ידועה בציבור, בין השאר משום שנשארה לגור בדירת המנוח עד לפטירתו, אך בקשתה נדחתה. בית המשפט קבע כי המבקשת הייתה מעורבת בעריכת הצו ולא הציגה עובדה או טענה שלא היו ידועות בזמן אמת. כלומר, היה ברור לה שהיא לא "בת זוג" ועל כן אין היא זכאית בירושה (ת"ע 5392-12-20).
- אישור תיקון צו ירושה למרות שיהוי של 10 שנים – בית המשפט מקבל את בקשתו של אדם להכליל אותו כיורש של אביו למרות שיהוי של יותר מ-10 שנים בהגשת הבקשה ממועד הוצאת הצו. אחותו של המבקש נפטרה ובעלה הוציא צו ירושה לילדיהם בשם האלמנה ומבלי ליידע את אחיה. כשזה גילה אודות הדבר, הוא הגיש בקשה לתיקון צו הירושה וזו התקבלה (ת"ע 19855-10-20).
ישנן סיבות שונות לבקשת תיקון או ביטול של צווי ירושה או צווי קיום צוואות. לפעמים יש גם נושאים "טכניים" לחלוטין שלא מעוררים מחלוקות ונעשים יחסית בקלות (למשל, טעות סופר בשם של המנוח/ה או אחד מהיורשים).
תיקון או ביטול צו ירושה או צו קיום צוואה, הסיבה והסמכות
סעיף 72 לחוק הירושה קובע שהרשם לענייני משפחה או בית המשפט, רשאים להורות על תיקון או ביטול הצווים שנתנו. בקשה לתיקון/לביטול צווים אלה יכולה להיות מוגשת על ידי כל "מעוניין בדבר" ועליה להסתמך על טענות או עובדות שלא היו בפני בית המשפט או הרשם בזמן מתן הצו. "מעוניין בדבר" יהיה בדרך כלל יורש פוטנציאלי, נושה של העיזבון ולעתים האפוטרופוס הכללי בייצוג נעדר.
אם הבקשה מוגשת לרשם לענייני ירושה והוא סבור שאין להזדקק לעובדות או טענות של המבקש, או שהמבקש היה יכול להביא את טענותיו ולא פעל כנדרש "בהזדמנות הסבירה הראשונה", ההליך יעבור מהרשם לענייני ירושה לבית המשפט. כך גם הסמכות של הרשם תעבור לבית המשפט במקרים של "תיקון מהותי" או כשיש התנגדות לתיקונו של הצו.
3 תנאים מצטברים
עמדת הפסיקה קובעת שביטול צו קיום צוואה או צו ירושה ייבחן לפי תנאים מצטברים:
- האם יש עובדה/טענה שלא הובאה/נטענה בפני בית המשפט או הרשם לענייני ירושה בזמן מתן הצו?
- האם הבאת העובדה/הטענה הנ"ל בזמן אמת הייתה מביאה למתן צו שונה.
- האם היה אפשר להביא את הטענה/העובדה בפני הרשם או בית המשפט, אבל המבקש לא עשה את זה בהזדמנות הסבירה הראשונה שהייתה לו.
בית המשפט או הרשם לענייני ירושה יבדקו את הטענות/העובדות, את היכולת של המבקש לדעת עליהן מראש ואת "מידת האיחור" בהגשת הבקשה. כולל את ההסבר לאיחור מבחינת היותו סביר או בלתי סביר. כמו כן עליהם לבחון האם האיחור גורם לקושי בבירור עובדות המקרה, כולל מבחינת מי שמתנגד לשינוי.
שיהוי
אחת הטענות הנפוצות כנגד תיקון צו ירושה או צו קיום צוואה היא "שיהוי". לפי טענה זו, מי שמבקש את הביטול/התיקון השתהה ללא סיבה מוצדקת, ועבר זמן רב מדי מהרגע שבו הוא גילה את זכויותיו לרגע שבו נקט בצעדים לממשן.
בית המשפט בוחן את השיהוי גם מבחינת הסיבה וגם ברמה של משקל וטיב הראיה/העובדה החדשה שהתגלתה. כך גם ייבחן ההסבר לאיחור והקושי שנגרם כתוצאה ממנו.
בפסיקת בתי המשפט נקבע כי "הסבר משכנע שהוא גם סביר וגם הגיוני לסיבת השיהוי, יכול לתפוס גם אם עבר זמן רב, והסבר לא משכנע לא יתפוס גם אם עבר זמן קצר". לפי הפסיקה, "בבחינת השיהוי המרכיב העיקרי החשוב הוא ההסבר לשיהוי ולאו דווקא מידת השיהוי" (*ההדגשה לא במקור).
לפני סיום נציין שאדם שהסתמך בתום לב על צו הירושה, וכפועל יוצא מכך רשת זכות או שילם חוב, לא ייאלץ להתמודד עם ביטול הזכות גם אם יוחלט שיש לתקן או לבטל את הצו.
לסיכום,
ביטול/תיקון צו ירושה או צו קיום צוואה יכול להיות עניין פשוט ו"טכני" או לעורר התנגדות המקימה אפילו עילה להליכים משפטיים. משרדנו, העוסק בתחום הירושות והצוואות, מעניק תדיר ייעוץ משפטי וייצוג בנושאים אלה.
.
